בטיפולים שלי, בין אם זה כאב פיזי או עניינים רגשיים, אני מלמד כיצד להתמודד עם תחושות מועקה ומכיוון שיש לי דבר או שניים לתת בנושא הזה אני אתייחס אליו בעמוד הזה ואנסה לתת מענה לתופעת המועקה הרגשית שאנו חווים מדי פעם בחיינו הסוערים. תחושה שלרוב מובילה לניסיונות הנעים בין חוסר אונים ושיתוק מצד אחד וכעס ואגרסיביות מן הצד השני. בעיקרון אפשר לדלג על הכתוב ולהגיע ישר לתרגיל שאותו אני מציע בסוף העמוד, אך ההצעה שלי היא לקרוא את ההסבר שאני מביא לתופעה מכיוון שההבנה של המצב היא חשובה לא פחות מהפתרון.


ראשית אומר שחוויית המועקה הרגשית הנה שלב חשוב וחיוני בדרך לפתור מצב הדורש שינוי או התייחסות חדשה. היא מהווה עדות לקיומו של כאב לב המבקש פתרון והקלה ולא סתם אנחנו משתמשים בביטוי "משהו יושב לי חזק או מעיק לי על הלב". כאב הלב יכול להיות תוצאה של תסכול מרצון שלא מתממש או חוויה של פחד מפני משהו לא טוב שעלול לקרות ולכן לרוב הוא מלווה בדאגה ובתחושה של חוסר בטחון. בכל מקרה, לא מדובר בחוויה נעימה ולרוב התגובה אליה היא או רצון "להיעלם" או רצון להיפטר ממנה במהירות. 


אנו יכולים להרגיש מועקה כתוצאה מפגיעה שחשנו, מריב שרבנו, מקנאה ומתחושות אשם. פחד מפני הבלתי ידוע והבלתי נשלט על ידנו אף הוא מעורר מועקה והצורך המידי הוא לפתור אותו באמצעות חזרה לשליטה או המרה של המועקה בתחושה אחרת, לא בהכרח נעימה יותר אלא פשוט אחרת, כזו שיש לנו אפשרות לשלוט בה. 


רוב הכאבים הכרוניים שאנו חשים בגוף הם תוצאה של נוקשות והתכווצות שמטרתן ליצור תחושה של שליטה מחדש דרך מאמץ וכאב. לגוף ישנן דרכים מופלאות לעקוף כאבי לב ופחדים על ידי ייצור כאבים אחרים. כשמועקות לא נפתרות לרוב הן הופכות ליצרניות של כאבים כרוניים שלא נפתרים. 


כשאני מבקש מהמטופלים שלי לתת תיאור פיזי של המועקה אותם הם חשים, הם לרוב מתארים מצב של חנק וכבדות, חוסר נשימה וצורך או להיות פסיביים לחלוטין או לזוז ללא הפסקה. כשאני מבקש לפרט יותר הם מגלים אזורים בגוף שבהם יש מאמץ יתר ונשימה רדודה, חוויה של חולשה בגפיים וזרימת דם איטית. אם שמים לב לבטן מגלים נוקשות ולעתים תחושה של עצבנות מתחתיה. 


בזמן מועקה רוב האנרגיה מרוכזת בראש, הוא חושב מחשבות שחוזרות על עצמן, מגלגל תרחישים מפחידים, מאשים ושופט (אחרים או את עצמו), מחפש פתרונות לשווא, מתבלבל ובעיקר חוזר על עצמו. מכיוון שאנחנו רגילים לפתור הכל בראש הוא עובד באינטנסיביות בניסיון להחזיר שליטה ולהסביר לנו את המצב הקיים הלוך וחזור.

אם ממש מקשיבים למחשבות אפשר לשמוע אותן מדברות בטונים קבועים, האחד צועק על עצמו, והשני מנסה להרגיע. בסך הכל אפשר לומר שמתקיים סוג מסוים של סכיזופרניה בו האדם מדבר אל עצמו בשני קולות. האחד מלחיץ והשני מרגיע. לרגעים אנו אפילו מאמינים שהמועקה אינה אנחנו אלא איזה גידול שקפץ לבקר אותנו ונדבק לנו להוויה. 


ההוויה שלנו כאנשים שואפת תמיד להיות במיטבנו, וזה אומר להכיל את המציאות שסביבנו, להבין אותה בראש צלול, לפתור את מה שביכולתנו לפתור ולהרפות ממה שאין ביכולתנו לשלוט. הגוף רוצה להשקיע אנרגיה מדויקת בפעולה ובחשיבה ולממש את הרצונות שלו בהתאם. לכל איבר בגוף יש תפקיד - הראש קולט וחושב, הלב רוצה ואוהב, הבטן חשה ומעכלת והרגליים נותנות לנו בטחון ויציבות על הקרקע. 


מועקה נפתרת על ידי שקט, על ידי רגיעה. היא נפתרת כשהבטן נרגעת ומצליחה לעכל את מה שהראש מנסה ללא הצלחה לעכל בשבילה. היא נפתרת כשהלב מקבל את האוויר שהוא צריך והשרירים מרפים את המאמץ כדי להזרים אליו דם חדש. היא נפתרת כשהאדם מרגיש שוב את רגליו על הקרקע ולא מתנתק מהתחושה שלהן. אז, כשהגוף חוזר להיות במיטבו, הוא רך, גמיש ובטוח יותר. האדם מקבל את כאב הלב והזרימה של הפחד כחלק מההוויה שלו ולא מנסה להתנגד לה או להתעלם ממנה. הוא שקט ובטוח ומאפשר לראש את השקט והחיוניות שדרושה לו כדי לחשוב בצלילות ולא בלחץ.


המועקה נפתרת בזרימה עדינה אל הלב, יתכן והוא עוד כואב ויתכן והכאב עבר. זה כבר לא דרמטי יותר אלא פשוט. תחושות כמו עצב, כעס או התרגשות אינן אלא חוויות שמדגישות עד כמה אתה אנושי וכשהן מתקיימות בגוף שקט הן אינן בעיה אלא מקור לכוח. המועקה הייתה קודם הצטברות של אנרגיה ועכשיו היא זורמת בגוף וזה אפילו נעים. 


מועקה היא עוד הוכחה שיש לך לב !


תרגיל קטן של נשימה בזמן מועקה שמטרתו ליצור שקט:


מכיוון שתחושות המועקה הן בעיקר בחזה ובסרעפת, נשאף ליצור נינוחות באזורים אלה גם אם התחושות בהן אינן נעימות או נוחות. מומלץ לשכב, ולהניח ידיים על הבטן העליונה באזור הסרעפת. לכוון לשם את הנשימה כדי ליצור מרחב ובמקביל להרפות את הבטן בנשיפה. 


את הנשימה יש לכוון מהסרעפת לחזה, לאזור בו מרגישים את הלב. לנשום אליו בעדינות, לא כדי לבצע החייאה אלא כדי לחפש תחושה. אין פה מקום להישגיות, נשימה אינה ספורט אולימפי ואנחנו רוצים דרכה להעצים בעדינות את תחושות הלב, בעצם להתקרב לכאב. 

הגיוני שזה יהיה לא קל ואם זה קשה אז לעדן עוד יותר את הנשימה. לחפש את התחושה בלב כל הזמן מתוך ידיעה משמחת שהוא שם והוא קיים וטוב שכך. לחזור על זה במשך כמה דקות ולחפש תחושה הדרגתית של הקלה וזרימה מהסרעפת לחזה. תחושה דומה לתחושה שמרגישים כשמתאהבים. מין התרגשות קלה ועדינה שעולה ומציפה את הלב. כשזה מגיע, אפשר פשוט לנוח וליהנות מזה. ברגע מסוים תגיע ממילא תחושה שאתם חייבים לקום ואז תקומו ותמשיכו בעניינים שלכם. 

שיטת גרינברג - התמודדות עם מצבי לחץ