עינת פראנק טופלה אצלי במשך 3 חודשים. היא סבלה מפריצת דיסק קשה ומכאבים מתמשכים במשך 17 שנה
הנה מה שהיא כתבה בסיום הטיפול, פורצי דיסק - יש לכם תקווה !!!
17 שנים של כאבים. (כמעט)
שיגרת חיים סביב הכאב.
התרגלתי כבר לנשוך שפתיים כשאני נעמדת לאחר ישיבה ממושכת. או לפלוט איי כשאני לבד.
להזדקף לאט,
להתעורר לאחר 4 שעות שכיבה ,כי כואב.
או בכל פעם שמשנה את תנוחת השינה.
לקום מהמיטה לאט, בצורה מסויימת, כי אחרת כואב, מאד כואב.
להעמד...לא להתחיל ללכת,להמתין לכאב החד שיתחיל לפוג מעט.
להתכופף לכיור כדי לצחצח שיניים, עם הברכיים ולא עם הגב.
להחזיק בתיק בקביעות טיפות אופטלגין, על כל צרה שלא תבוא.
לחנוק שיעול כי זה כואב, לעצור התעטשות כדי שלא יכאב.
לצחוק ולעצור כשמופיע כאב.
לא להרים את האחיינים , לעשות עצירות ביניים בנסיעות ארוכות,
את ייעדי הטיסה לבחור לפי משך הטיסה. ניו יורק וסאן- פרנסיסקו ,יאלצו להמתין עד לביקור הבא שלי.
לפעמים הכאב חד כל כך, מצמית כל כך, ההרגשה היא שלא ניתן לחשוב בכלל.
מאבדת סבלנות, לא מסוגלת להתרכז בכלום,הכאב מציק כל כך, דיקטטור.
מסתובבת בבית מקיר לקיר, צמוד לקירות, שיהיה במה להאחז כשלא יתאפשר לי צעד נוסף.
כואב לשבת, לשכב בכלל בלתי אפשרי, רק ללכת, לאט, על משטח ישר.
80 טיפות אופטלגין, ben-gay אדום, הכאב יציב ממני, משככי הכאבים כנראה מדגדגים אותו, כי הוא צוחק עלי.בגדול.
כשאת חיה עם פריצת דיסק, את לא מתכננת טיול, יציאה או יום צילום בלי להוסיף את המשפט, אם הגב יאפשר לי.
למזלי אני עצמאית, עם הבוסית הסתדרתי.
זו שיגרת החיים כשהכאב הוא חלק מהיומיום שלך.
לא בזמן התקף, לא כשאת במצב אקוטי.
שיגרה,יומיום, חיים.
ביקרתי פרופסורים בתה"ש, אסותא ועין כרם.
כל המלצה על כירופרקטור מומחה,נבדקה על גופי באומץ רב, את הכושי האימתני לא אשכח,גם לא הסובבים אותי.
טווינא,שיאצו ורפלקסולוגיה ? גם אותם ניסיתי, כשהציעו לי כוסות רוח ב"מכבי טבעי" סרבתי בנימוס, גם לי יש גבולות.
תזונה נכונה, תוספות כמו מגנזיום אבץ (בעיקר חצץ), הכל ניסיתי.
רופא אחד אמר לי שאמבטיות חמות מקלות על הכאב, התמכרתי מייד לאמבטיות לוהטות.
רופא אחר הסביר לי שהחום גורם לדלקת בעצב להתפשט וקור מכווץ אותה, ישבתי על קרחונים ולא בקיץ!!! (נשבעת)
הכאב הקרין עד לקרסול, מאחורי ברך ימין ובקרסול ימין הכאב היה בלתי ניתן לתאור, עטפתי את עצמי בכריות ג'ל שאיחסנתי במקפיא הקור הרדים את הכאב למספר דקות, וכך כל כמה דקות החלפתי בג'ל קפוא טרי מהמקפיא,(אם לדייק החליפו לי ,אני לא זזתי)
רק כך הצלחתי להרדם.
רופא אחר המליץ לי לא להיות באותה תנוחה יותר מרבע שעה ברציפות, " לאחר רבע שעה של ישיבה/שכיבה, קומי על הרגליים ולכי, הליכה מרובה , זה מה שיוציא אותך מההתקפה הזו." באותו ערב היה מכשיר הליכה צמוד למיטה, ואני כל רבע שעה עליתי "להליכה", נשענתי עליו עם פלג גוף עליון, כי על הרגליים לא יכלתי לדרוך, והלכתי, כלומר הזזתי רגליים.
חודשים......... לא הלכתי, זחלתי. ולא, שאף אחד לא יתחיל לפנטז על הפוזה, זה היה רחוק מלהראות מרנין.
גם את פרופסור ניב ז"ל שניהל את מרפאת הכאב באיכילוב , זכיתי להכיר כשאני שוכבת על הבטן והוא תוקע לי מזרק בקוטר של ס"מ בגב.
את כל התאור המאד לא סימפטי הזה הבאתי בשביל אלו מבינכם שחוו כאבי גב/ פריצת דיסק.
חשוב לי שתבינו אני יודעת מה אתם עוברים, הייתי שם.
חוויתי את הכאבים הבלתי נתפסים,גרוע מצירים,מבטיחה לכם. (גם אותם חוויתי נטו,ללא אפידורל)
אני זוכרת קנאה, קנאתי באשה כבת 70 שראיתי הולכת ברחוב ,כשאני בת 30 + תקועה בבית ובקושי מצליחה להגיע לחלון.
כל זה נכון ל......... עד לפני 5 שבועות!!!!
הכרתי את שיטת גרינברג, קראתי פוסט של בועז, על טיפול בכאב,הרמתי טלפון, הסברתי לו את מצבי וקבענו תור.
אמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד, ניסיתי כל כך הרבה, אנסה אחד נוסף.
הגעתי חשדנית, מאסכולה טיפולית שונה לחלוטין. לאחר שהוא קרא בכף הרגל שלי כמו בקפה,הקשבתי לו וציינתי לעצמי שהבנאדם נשמע אחראי ומקצועי,החלטתי לתת לו צ'אנס.
היום אני יודעת שנתתי צ'אנס לעצמי.
הטיפול הרבה יותר נעים מכל מגוון הטיפולים שחוויתי.
היו אפילו רגעים של ריחוף אמיתי.
היו רגעים בהם הוא כנראה התחרט על המטופלת החדשה שניכס לעצמו, כשהתעקשתי להבין ולדעת, בזמן שהוא העדיף אותי שותקת.
בועז לימד אותי לבחון את הרגלי החיים שלי מחדש.להרגיש את הגוף שלי ולהקשיב לו.
כשאחרי טיפול הוא אמר לי "כדאי שעכשיו תלכי לנוח," צחקתי, אני? לנוח? בצהריים?
עד לפני חודש הייתי גאה בעובדה שאני במיטבי בשעת לחץ.
יצרתי והזמנתי את הלחץ,אהבתי את הפעילות האינטנסיבית בזמן מוגבל, את האקשן, את שעת האפס.
היום אני נמנעת ממצבי לחץ.
הרגשתי איך הלחץ משפיע על השרירים בגוף,מכווץ אותם.משפיע על היציבה שלי, על הגב שלי, המתח גורם לי לתנוחות שיוצרות כאב. כדי להמנע מלחץ ומתח מיותרים הפסקתי להיות מאחרת כרונית,( כן כן אני מדמיינת חיוכים וסקפטיות אצל חלק מהקוראים כרגע, )
אני עדיין לא ממליצה לאף אחד לכוון את השעון לפי הזמן שלי,אבל השתפרתי :)
חמישה שבועות לאחר שהתחלתי טיפול אצל בועז ואיכות החיים שלי השתפרה, אני לא מוגבלת, לא מתעוררת עם כאבים, לא בונה את חיי סביב הכאב, הכאב שהיה קבוע חלק ממני, איננו.
אני אפילו משתעלת ומתעטשת כמו כולם:)
מרגישה הכרת תודה ענקית לבועז, על הטיפול, האכפתיות, המסירות (גם טיפול חירום ביום שאיננו יום עבודה ,קיבלתי) והמקצועיות
על הדרכים הנוספות בהן למדתי להכיר את עצמי יותר ועל אקסטרה המודעות שרכשתי דרכו.
יחד עם זאת, המטרה שלי בפוסט הזה איננה שיווקית.
כאחת שחוותה על גבה שנים מרובות את הכאב המתסכל והבלתי נסבל הזה, אני רוצה לעזור לכל הסובלים .
אתם חייבים את זה לעצמכם.
שנים שמעתי את המשפט "לומדים לחיות עם זה"
אז זהו שלא, אין סיבה, מיותר, לחלוטין!
יש חיים ללא כאב, אין סיבה להתרגל לכאב ולאפשר לו להיות חלק משגרת החיים שלנו.
המון בריאות חברים.
ואם יש לכם אנשים כואבים שאתם אוהבים ,תפרגנו להם את המידע הזה